גלובל החיפוש לחינוך: עוד על רמאות

2012-10-05-cmrubinworld9500.jpg
“הסיפורים של ברני מיידוף, משכנתאות הסאבפריים ושערוריות הרמאות בהרווארד Stuyvesant התיכון להמחיש כי הוא בוגד ויראלי מתפשט ניזק מעבר המוביל של הנגיף.” — טרישה ברטרם גלנט
 

לאחר קריאת המאמר של הווארד גרדנר, שערוריית רמאות של הרווארד כמחזה במעשי השליחים ארבע, ו מקשיב לד"ר. גרדנר וד"ר. טרישה ברטרם גלנט על 90.9 WBUR רדיו בוסטון, הייתי סקרן לגלות עוד על ד"ר. טרישה ברטרם המחקר של גלנט על יושרה אקדמית. היא הסכימה לענות על חלק מהשאלות הצגתי במקור גלובל החיפוש לחינוך: על רמאות. טרישה ברטרם גלנט הוא מחברם של יושרה אקדמית במאה עשרים ואחת: הוראה וציווי למידה, אחד ממחברי רמאות הספר: מה אנחנו יודעים ומה אנחנו יכולים לעשות, ועורך יצירת האקדמיה האתית: בגישה מערכתית היא עבירה של הבנה & שינוי העצמה במוסדות להשכלה גבוהה. היא גם מנהלת משרד יושרה אקדמית באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, וחבר המרכז הבינלאומי המועצה המייעצת של האקדמית היושרה.

2012-10-05-cmrubinworldTBG_Faculty_Talk400.jpg
“יש לנו עדות ברורה מרחבי הארץ כי ואידיאליזצית השווא של ציוני מבחנים ושימוש אותם כתוצאות תגמולים ב רמאות תלמיד ומורה.” — טרישה ברטרם גלנט
 

מה ניתן לעשות לתלמידי כתובת טובים יותר להתפשר אתיקה כפי שהם להתמודד עם לחץ ביצועים?

זהו קומפלקס כי הבעיה היא מעוצבת על ידי כוחות שמקורם רמות מרובות של מערכת ויש דברים שאנחנו צריכים לעשות בכל רמה. עם זאת, אני מציע שתי הצעות מפתח כאן. ברמות המאקרו (החברה ומערכת החינוך), אנחנו צריכים לזכור את מטרות הסוף האמיתיות של חינוך. הרטוריקה שלנו, מבנים ותהליכים להרשים כי המטרות הסופיות הם ציונים גבוהים במבחן, ציונים גבוהים, ו 100% שיעורי ההחזקה הסיום (לַחשׁוֹב “אף ילד לא נשאר מאחור” ו “המירוץ לצמרת”). במציאות, אלה “דברים” רק להחזיק כוח אם הם סימנים כנים של למידה, צמיחה אישית, פיתוח דמות ופיתוח מקצועי. לרוע המזל, הסמלים הפכו את המטרות, ואת המבנים העומדים בבסיס להם להדגיש לחץ ביצועים ולא לעשות כלום כדי להרתיע התנהגות בלתי הולם, קל וחומר ליצור סביבות אתיות בריאות. ברמות המיקרו (אישים וגופים), אנחנו גם צריכים ליצור סביבות אתיות בריאות התומכות בהוראת איכות ולמידה. גם אז, התלמידים יכולים להמשיך לרמות כי הם מצוידים חולה כדי לפתור את הדילמות האתיות ומצבים שבהם הם מוצאים עצמם. לדוגמא, איך אתה מחליט בין נאמנות ואמת, את האינטרסים של העצמי ואת האינטרסים של אחרים, או טוב הרבים והטובים של כמה? אנחנו אומרים לילדים לא “שקר, לרמות או לגנוב” וזו מנטרה נחמדת אבל זה שקר מעביר בחירה בינארית בין טוב לרע. הרבה פעמים, עם זאת, בחירה לרמות או לא לרמות דורשת מיומנויות כי כרגע לא מלמדות בצורה מערכתית.

2012-10-05-cmrubinworldTBG_Keynote_at_Oxford_Plagiarism_Conference500.jpg
“אינטרנט שנת רמאות בענף ספורט תחרותי שבו תלמידים מנסים להשיג יתרון לא הוגן על פני אחד אחר לאגודה שיתופית סטודנט שבו הם מבקשים לעזור אחד לשני להצליח.” — טרישה ברטרם גלנט
 

האם הילדים שלנו באמת מבינים את ההבדל בין מה שבוגד ומה לא?

באופן כללי, ילדים מבינים את הרעיון הבסיסי של רמאות ולכן יכולים ליישם את הרעיון כי למצבים שונים. עם זאת, חוקרים כמו Hartshorne & במאי 1920 ואחרים ומאז הוכיח כי הוא בוגד מצבייה ושאנשים יכולים להצדיק את הסיכונים של רמאות בקלות. אנחנו גם יודעים פסיכולוגים כמו קולברג שאנשים לפתח שיפוט מוסרי לאורך זמן, כך שילד לא יכול להיות צפוי לממש אותה שיקול מוסרי כמבוגר. מה שמסבך שזו טכנולוגיה. ב יושרה אקדמית במאה עשרים ואחת, אני מדבר על איך טכנולוגיה תמיד שינתה את הנוף של הוראה ולמידה. המחשבון שנגרם פחדים גדולים בקרב מורים למתמטיקה. עַכשָׁיו, האינטרנט הוא משנה את הדרך בה אנו רואים מידע וידע ואת הדרכים שבן תלמידים לעסוק ספר. האינטרנט, לדוגמא, השתנה רמאות בענף ספורט תחרותי שבו תלמידים מנסים להשיג יתרון לא הוגן על פני אחד אחר לאגודה שיתופית סטודנט שבו הם מבקשים לעזור אחד לשני להצליח (מאחורי גבו של המורה, כמובן). למרות שינויים אלה, אנו מלמדים והערכת הלמידה בעיקר כפי שעשינו בעידן טרום האינטרנט. כדי לטפל בבעית הרמאות באמת, עלינו לטפל בשיטות שלנו הוראה ולמידה בהערכה.

אם תלמידים’ עסק, הספורט ומודלים לחיקוי פוליטיים לרמות ולצאת מזה, אנו יכולים לצפות סטודנטים לא לרמות?

כמובן שאנחנו יכולים (וצריך) מצפה מהם לא לרמות. מה זה היה האמא ישנה אומרת שלי נהגה לומר לי? “שתי עוולות לא יוצאות צדק.” אבל כדי להרתיע עוולה כמו מעקב כדי עוולה, אנחנו צריכים להתמודד עם מודלים של רמאות עם מודלים של אתיקה ויושרה. גם אנחנו צריכים למנף רגעי כשלים אתיים כמו הזדמנויות למידה. במקום להתעלם מהם, אנו יכולים להשתמש בהם כדי ללמד את התלמידים על יושרה מקצועית. הילדים שלנו אינם גדלים בחלל ריק–אם יש לנו בעיה דוריים של רמאות, אז אנחנו חייבים להסתכל בכל מקום אחר הגורמים ואת הפתרונות.

2012-10-05-cmrubinworldTBG_Presenting400.jpg
“כדי לטפל בבעית הרמאות באמת, עלינו לטפל בשיטות שלנו ללימוד והערכת הלמידה.” — טרישה ברטרם גלנט
 

אניתלמידים ו’ מורים, הורים ובני גיל מרמים, אנו יכולים לצפות סטודנטים לא לרמות?

שוב, כן, אנחנו צריכים ויכולים לעזור לילדים לפתח את היכולת להתנגד בוגד גם אם כולם סביבם היא עושה את זה. אם לא נעשה זאת, אז החברה שלנו (אשר תלוי באמון ואחריות אישית) ייהפך במהרה בר קיימא. עם זאת, מצפה לילד לא לרמות כאשר הקרובים אליהם אלה מרמים הוא משימה קשה; אחרי הכל, אלה אנשים שצריך להיות עוזרת לתלמידים לפתח כי קיבולת רמאות עמידה! אם מורים, הורים ובני גיל מרמים, אז יש לך בעיה מערכתית. זה אומר, כמו המחברים שלי ואני מדבר על בהרחבה יצירת האקדמיה האתית, כי אנחנו לא יכולים פשוט לטפל בבעיה כאחד “אנשים מתנהגים רע” אבל חייב לטפל בה ברמת המערכות.

האם הרמאות הפך חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו?

האם לא, יש לזה תמיד היווה חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית. מה נראה שינוי הוא הסכמתנו, ושאננות זה, ושני הדברים נראים לי להיות קשורים האובססיה שלנו עם ביצועים (המנצח בכל מחיר) ואינדיבידואליזם האמריקאי שלנו (מה שאתה צריך לעשות זה עסק משלך, לא שלי). יש גם דעה מוטעה מרוויחה כי “רמאים רק פוגעים בעצמם” וכך אנו מאפשרים רמאים לרמות. עם זאת, הסיפורים של ברני מיידוף, משכנתאות הסאבפריים והשערוריות רמאות בהרווארד Stuyvesant תיכון להמחיש כי הוא בוגד ויראלי מתפשט נזק מעבר המוביל של הנגיף.

כמה אשמה אנחנו יכולים למקם על מבחנים תקניים לבעיות עם רמאות?

יש לנו עדות ברורה מרחבי הארץ כי ואידיאליזצית השווא של ציוני מבחנים ושימוש אותם כתוצאות תגמולים ב רמאות תלמיד ומורה. עם זאת, זה אינו אלא חתיכת פאזל אחד בעיה מערכתית ולכן לא צריך להיות כליא ברק דעתנו הבלעדי.

2012-10-05-cmrubinworldIMG_2546500.jpg
“בתי ספר חייבים גם ללמד יושרה מקצועית על ידי בעל סטנדרטים של התנהגות אתית וחזקים סטודנטים, מורים, הורים ומנהליים אליהם.” — טרישה ברטרם גלנט
 

האם אנחנו מאמינים בחברה זקוק לאתגר את ההגדרה הנוכחית של התרבות שלנו הצלחה של כדי לעזור לילדים שלנו להבין טוב יותר מדוע רמאות מובילה לחיים יציבים וחברה יציבה?

אולי. מכון המחקר להשכלה גבוהה של UCLA כבר מדידות תלמידי שנה א 'האמריקאי במשך למעלה מארבעים שנה. בשנות השבעים שנות השישים המאוחרות / מוקדם, 73% תלמידי שנה א 'במכללה של אמרה כי “פיתוח פילוסופיית חיים בעלי משמעות” היה שער מאוד חשוב, תוך “להיות עשיר” היה מאוד חשוב רק כדי 45%. אחוזים אלה היו לוחצים על דור הסטודנט הנוכחי שלנו; רק 45% מרגיש שזה מאוד חשוב לפתח פילוסופית משמעות חיים תוך 75% מרגיש שזה מאוד חשוב להיות עשיר. להעיף זה, יחד עם לחצי ביצועים וחוסר שיחות על אמצעי המקובל שבאמצעותו להשיג הצלחה, עשוי להוביל אנשים שמוכנים לאמץ “בכל מחיר” יַחַס.

צריך ללמד אתיקה רק בבית או שזה הזמן הפוקוס יותר על אתיקה בכיתה?

אנחנו מביאים את הדיון הזה רמאות הספר וטוען כי יש בתי ספר חובה ללמד את התלמידים על יושרה מקצועית וקבלת החלטות אתיות. לא מדובר ללמד דת או הטמעת תלמידים מה ערכים אישיים הם צריכים להתייחס. זהו סיפור על ללמד תלמידי החלטות מיומנויות והכינו לחיים מקצועיים, אשר מונחה על ידי סטנדרטים משותפים, נורמות וערכים. המחקר האנתרופולוגי ואת המרכז הבינלאומי יושרה אקדמית עולה כי ערכים כמו יושר, אֲמִינוּת, כבוד, אחריות והגינות הם ערכים בסיסיים ואוניברסליים, כך אלה יכולים להנחות ארגונים הטרוגנית. בתי ספר חייבים גם ללמד יושרה מקצועית על ידי בעל סטנדרטים של התנהגות אתית וחזקים סטודנטים, מורים, הורים ומנהלים להם. ראינו אלטרנטיבה לא עושה את זה, וזה בבירור לא עובד.

2012-10-05-cmrubinworldTriciaBertramGallant300.jpg
טרישה ברטרם גלנט ו- C. M. רובין

תמונות באדיבות טרישה ברטרם גלנט.

GSE-logo-RylBlu

בגלובל החיפוש לחינוך, להצטרף אליי ולמנהיגי מחשבה מוכרת בעולם כולל סר מייקל ברבר (בריטניה), DR. מיכאל בלוק (ארה"ב), DR. ליאון בוטשטיין (ארה"ב), פרופסור קליי כריסטנסן (ארה"ב), DR. לינדה דרלינג-Hammond (ארה"ב), DR. Madhav אוון (הודו), פרופ 'מיכאל Fullan (קנדה), פרופ 'הווארד גרדנר (ארה"ב), פרופ 'אנדי הארגריבס (ארה"ב), פרופ 'איבון הלמן (הולנד), פרופ 'קריסטין Helstad (נורווגיה), ז'אן הנדריקסון (ארה"ב), פרופ 'רוז Hipkins (ניו זילנד), פרופ 'קורנליה הוגלנד (קנדה), גברת. שנטל קאופמן (בלגיה), DR. Eija Kauppinen (פינלנד), מזכיר המדינה Tapio Kosunen (פינלנד), פרופ 'דומיניק לפונטיין (בלגיה), פרופ 'יו לאודר (בריטניה), פרופ 'בן לוין (קנדה), לורד קן מקדונלד (בריטניה), פרופ 'בארי McGaw (אוסטרליה), שיב נדאר (הודו), פרופ 'R. נטריגין (הודו), DR. PAK NG (סינגפור), DR. דניז אפיפיור (ארה"ב), שרידהר ךאג'גופלן (הודו), DR. דיאן ראוויטש (ארה"ב), סר קן רובינסון (בריטניה), פרופ Pasi Sahlberg (פינלנד), אנדריאס שלייכר (PISA, OECD), DR. אנתוני סלדון (בריטניה), DR. דוד שפר (ארה"ב), DR. קירסטן Immersive Are (נורווגיה), קנצלר סטיבן ספאן (ארה"ב), איב Theze (Lycee Francais ארה"ב), פרופ 'צ'רלס Ungerleider (קנדה), פרופ 'טוני וגנר (ארה"ב), סר דייוויד ווטסון (בריטניה), פרופסור דילן Wiliam (בריטניה), DR. מארק Wormald (בריטניה), פרופ 'תיאו Wubbels (הולנד), פרופ 'מייקל יאנג (בריטניה), ופרופ 'Minxuan ג'אנג (סין) כפי שהם לחקור שאלות חינוך תמונה הגדולות שכל המדינות מתמודדות היום. גלובל החיפוש לחינוך עמוד קהילה

C. M. רובין הוא המחבר שתי סדרות מקוונות רבים קוראות שלהיא קיבלה 2011 הפרס אפטון סינקלר, “גלובל החיפוש לחינוך” ו “איך וויל אנחנו קראו?” היא גם מחברם של שלושה ספרים רבי מכר, כולל אליס בארץ הפלאות Real.

עקוב C. M. רובין בטוויטר: www.twitter.com/@cmrubinworld

מחבר: C. M. רובין

שתף את הפוסט הזה